<h1>תוספות ר"ש ב"ר אברהם משאנץ — פסחים</h1>
<h2>דף כו.</h2>
[פסחים פ"ב ע"א] היה מעמיד את הטמאים בשער מזרח. אפי' בטומאת קריין מיירי, וא"ת והאיך מותר ליכנס במחנה לווי' והלא אף טבול יום אסור כדאמרי' בפ"ק דיבמות [דף ז' ע"ב] ובכמה דוכתי טבול יום אינו נכנס למחנה לווי', ואומר ר' דיש מקומות שלא נתקדשו על כרחין שהרי בלשכת בית המוקד היו טבולי יום מותרין לכנס כדמוכח במסכת תמיד [פ"א] דקתני התם אירע קרי באחד מהם הי' הולך לבית הטבילה במסיבה ההולכת תחת הבירה, פי' שבעל קרי משולח חוץ לשני מחנות וחזר(ו) לו עם אחיו הכהנים עד שהיו השערים נפתחים ובלשכת בית המוקד מיירי התם ולא נתקדשה מחנה לוי' לענין טבול יום אלא [מ]עזרת נשים [ולפנים] בלבד, ואמר לי ר' דהכי מוכח בהדיא במס' כלים [פ"א מ"ח] דקתני התם עזרת נשים מקודשת ממנה שאין טבולי יום נכנסין לשם, ועוד אומר ר' שער המזרח דהכא היינו שער המזרח דעזרת נשים (דבשעת) [דבשער] המזרח דעזרת ישראל לא היו יכולין לכנס שזהו לפנים מעזרת נשים הרבה שהרי לרוח אחת מזרחי של עזרת ישראל היתה עזרת נשים כדמוכח בפ"ק דיומא [דף ט"ז ע"א] בההיא סוגיא כל הכתלים שהיו שם היו גבוהים חוץ מכותל מזרח, והואיל [שלא] (ש)היו יכולין ליכנס (בעזרה) [בעזרת] נשים היאך היו יכולין ליכנס בשער מזרח של עזרת ישראל שהיא לפנים הימנה חמש עשרה מעלות כדאיתא התם ט"ו מעלות היורדים מעזרת ישראל לעזרת נשים ועוד דשער המזרח בעזרת ישראל היינו שער ניקנור כדאיתא בסוף פ"ב דמסכת מדות דקתני התם שבמזרח שער ניקנור ולשם אין טבול יום [נכנס] כדמוכח בהדיא בההיא דיבמות [דף ו' ע"ב] אע"פ שאין טבול יום (אחד) [אחר] נכנס זה נכנס ובמצורע מיירי התם שהי' מכניס ידיו לבהונות בשער נקנור כדאיתא בכמה דוכתי וקאמר שאין טבול יום אחר נכנס אלא ודאי האי שער המזרח דהכא דעזרת נשים קאמר, מ"ר.
<h2>דף כז:</h2>
[פסחים פ"ו ע"א] ואמר ר' יוחנן מחילות לא נתקדשו. פלוגתא דתנאי הוא [דהא] דר' יוחנן אתמר אמתניתין דתמיד פ"ק דתנן אירע קרי באחד מהם הולך לו במסיבה שתחת הבירה ואמר ר' יוחנן בגמרא זאת אומרת מחילות לא נתקדשו ואותה (ש)משנה שנויי' (כמו) [נמי] במסכת מדות [ספ"א] וקתני סיפא ר' אליעזר בן יעקב אומר במסיבה ההולכת תחת (החול) [החיל] יוצא והולך לו אלמא קסבר לא נתקדשה וה(כ)א דפריך הכא מדר' יוחנן לפי שסתם משנה היא (דתמיד) [בתמיד] וחושבה עיקר, והא דפשיטא לן בפ"ב דזבחים [דף כ"ד ע"א] דכי קדיש דוד רצפה עד ארעית תהומא קדיש התם בנעקרה האבן דהוי כי פתוח לקודש, מיהו קצת קשה דמאי נפקא מינה במאי דקדיש עד ארעית תהומא הא אפילו בנויות בחול כה"ג קודש כיון דפתוחות לקודש. ת"ש גגו קודש. ג"כ (ד)היינו ממילתי' דר' יהודה ואגג דהיכל קאי ואע"ג דאמר לעיל שאני היכל הני מילי עיליתא דכתיבי בקרא אבל גגו לא כתיב(י).
[פסחים ס"ז ע"ב] מחילות לא נתקדשו. וא"ת הא אמרי' בפ"ב דזבחים [דף כ"ד ע"א] (בעקרה דאבן) [נעקרה אבן] ועמד במקומה [מהו] ומסיק לעולם פשיטא לי' דכי קדיש דוד רצפה עד ארעית תהומה קדיש, וי"ל דלקמן מסקינן בכיצד צולין [דף פ"ו ע"א] כי קאמר ר' יוחנן בפתוחות לחול אבל פתוחות לקודש קודש.
<h2>דף כח:</h2>
[פסחים נ"ח ע"ב] העולה עולה ראשונה. תימה והא בזבחים פ' כל התדיר [דף פ"ט ע"א] מפקינן לה מקרא אחרינא דתנן כל התדיר מחבירו קודם את חבירו התמידים קודמין למוספין כו' שנאמר [במדבר כ"ח] מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד, וכי תימא דהתם שלא יקדמו מוספין לתמידים והכא אצטריכא לנדרים ונדבות וצריכי במוספין שמא חמירי שהם קרבן ציבור אי נמי נדרים ונדבות חמורים שרגילין ומצוין יותר אי נמי מוספין שהן חובת היום מסתמא סדרא קבוע שהתמיד הוא תחלה שהוא תדיר ואחריו מוספין אבל נדרים ונדבות אין להם סדר וזמן קבוע כלל לא שנא לפני התמיד ולא שנא אחריו והאי קרא דהכא הוי מוקמי' לי' לנדרים ונדבות דוקא ולא למוספין אי נמי למוספין דוקא מטעם דפרי' (אי לאו) [אבל קשה דהא] ההוא קרא דהכא לענין מוספין [מייתי לה] בפ' התכלת [דף מ"ט ע"א] דתנן התמידין אין מעכבין המוספין וקאמר היכי דמי אילימא דאית לי' וליקדם והתניא מניין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר שנאמר וערך עלי' העולה כו', ועוד בסוף הגוזל קמא [דף קי"א ע"א] דדריש מדכתיב מלבד איל הכפורים (מכסף) [מכלל] דכסף ברישא ופריך אלא מעתה מלבד עולת הבקר מכלל דמוספין ברישא ו[ה]תניא מניין שלא יהא דבר כו' ואמר רבא העולה עולה ראשונה הוה לי' למפרך ממתניתין דכל התדיר דאדרבה דריש מדכתיב מלבד עולת הבקר מכלל דתמידין קודמין דהוה פריך דעדיפא טפי וליכא למימר נמי דאצטריך קרא דזבחים (דציבור) [לציבור] שאין להם תמידין ומוספין אלא כדי אחד מהם דהא משמע בזבחים דלאו בהכי מיירי אלא כגון שיש לו שתיהן ואתא קרא שיקדים תמיד דקתני התם דם חטאת קודם לדם עולה משמע דבענין זה מיירי וליכא (למתני) [למימר] נמי דהאי למצוה והאי לעכב (דאמר) [דהא אמר] התם בהתכלת [דף מ"ט ע"ב] דלמצוה בעלמא קאי, ודוחק הוא לומר למה שהמקשה הי' סבור דהא דרבא אצטריך לעכב ולכך הביאה דא"כ כי משני למצוה בעלמא הוה לי' לפרושי דצריכא הך דכל התדיר כיון שמכח זה הי' מקשה, ונראה לתרץ דקרא דרבא (להקדמה) [להקדמת] הקטרה דבהקטרה כתיב וערך עליה העולה וקרא דכל התדיר להקדמת שחיטה דתעשו את אלה בעשיית (ידם) [הדם] [כתיב] והשתא ניחא דאייתי דרבא בפ' התכלת [שם] למימרא דאפילו בהקטרה דלא תנן בכל התדיר תמיד של שחר קודם אי נמי משום דלשון שלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכובא אייתי' טפי מן המשנה ובכך יתיישב נמי תירוץ שלפני זה, מ"ר. עוד תימה לר' דאמרי' בריש מסכת עירובין [דף ב' ע"א] שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר [ויקרא ג'] ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהן פתוחין ולא בזמן שהן נעולין והשתא מאי איריא משום דקודם פתיחת דלתות ההיכל תיפוק לי' משום דהוי קודם תמיד השחר דפסול הוא התמיד כיון שלא נפתחו דלתות ההיכל וכי תימא דדוקא שלמים מפסלי בנעילת דלתות אבל תמיד לא דקרא בשלמים כתיב, הא לא מצית למימר דהא תנן במס' תמיד [פ"ג] לא הי' שוחט את התמיד עד שישמע [קול] שער הגדול שנפתח וכן יש להקשות בפ' אמר להם הממונה [דף כ"ט ע"א] דתניא לא זו בלבד אמרו אלא אפי' עולת העוף שנמלקה ומנחה שנקמצה תצא לבית השריפה פי' משום לילה והשתא תיפוק לי' משום דהוי קודם לתמיד של שחר, ותירץ ר' דאיצטריך קרא לאפסולי משום שחיטה דאי משום קודם התמיד לא מפסל אלא בהקטרה כדמוכח כולה שמעתין, ועוד י"ל דאצטריך [לפסול] משום דנשחט (לי') לפני התמיד לא מפסל בהכי אפילו הוקטר דאינו אלא למצוה בעלמא כדאיתא בפ' התכלת, ומיהו קשה בההיא דאמר [להם הממונה] תיפוק לי' משום דהוי קודם פתיחת דלתות, וי"ל דבעוף ומנחה לא חיישינן דלא כתיב בהו פתח אהל מועד, וא"ת אי(ת) לית בי' אלא מצוה בעלמא א"כ נמי עלי' השלם כל הקרבנות כולם הוי נמי למצוה ולקמן בפ' אלו דברים [דף ע"ג ע"ב] אמר שחטו ונודע שמשכו בעלים או שמתו או שנטמאו בחול ישרף מיד, ואי אמרת לא בעי עקירה פסולא מחמת מאי הוי ששחטו אחר תמיד של בין הערבים פסולו מחמת דבר אחר הוא (בעינן וטעון) [בעי עיבור] צורה הרי משמע דמפסיל בהכי דבעי שריפה, ונראה לר' דודאי אם הקריבו הקרבן כשר ומיהו מצוה הוא שיקריבו לכתחלה ועל כן נשרף הוא לקמן שהרי אין יכול להקריבו משום מצוה, וא"ת אכתי אמאי ישרף יעלה אותה (מלין) [וילין] אותה בראשו של מזבח, י"ל דאתיא כמ"ד לינה פוסלת בראשו של מזבח דפלוגתא היא בזבחים פרק המזבח מקדש [דף פ"ז ע"ב], וא"ת אכתי יהא ניתר הבשר על ידי זריקת הדם בלא הקטרת אימורין [כמו] בנטמאו איברים או שאבדו דיכול לזרוק את הדם אחר התמיד כדמוכח בסמוך [דף נ"ט ע"א], דקאמר הכא בחטאת העוף עסקי' שאין למזבח אלא דמה, ואומר ר' דאין זריקת הדם מתרת את הבשר אלא כשהוא ראוי שעה אחת להקטרת אימורין אבל הכא שמעולם לא נראו להקטרה אין הזריקה מתרת, ועוד י"ל (דלרבנן) [דמדרבנן] אסור לזרוק אחר התמיד גזירה אטו שחיטה, ועוד הקשה ריב"א ביומא דקתני בהדיא בתוספתא דמכילתין [פ"ד] כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעכבן אחר תמיד של בין הערבים פסולין שאין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת ואין לך מתעכב אחר [תמיד] של בין הערבים אלא קטורת ופסח כו' ולפי מה דאמר[ן] [ד]מדרבנן פסול ניחא דקודם התמיד של שחר נמי פסולין וראי' לדבר [עוד] דהוי פסולין מדרבנן דקאמר ר' שמעון במתני' [לקמן ס"ג ע"א] ושאר כל הזבחים ששחטן בזמן שחיטת הפסח על חמץ פטור ומפרש טעמא בגמרא דבזמן דמחייב אזבח לא מיחייב אזבחים ואי איכא פסולא דאורייתא אחר תמיד של בין הערבים מה ר' שמעון צריך לטעם זה מאותו טעם שפוטר בשוחט פסח במועד לשמו יפטור גם כאן ומיהו אם כשנשחטו קודם תמיד של שחר הי' נפסל מחמת שאסור לזרוק את הדם מדרבנן הוה ניחא אבל משמע מתוך לשון התוספתא דמפסיל אפי' זרק את הדם בדיעבד ועשה כל מצותו דקתני שהקריבו קודם לתמיד של שחר ולא קתני ששחטן, מ"ר. עוד מקשה ר' דאמר בראש השנה [דף ל' ע"ב] פעם אחת נשתהו העדים מלבא ונתקלקלו הלוים בשיר אמאי לא מסיק נמי קילקול דמוספין שלא קרבו כל עיקר שהרי בשעת השיר קרבו כבר איברי התמיד [דהא] בשעת הנסכים של תמיד הי' שיר וא"כ שוב [לא] קרבו המוספין וכי תימא דמקרבן לא הי' קילקול שיכול להתנות אם הוא ראש חודש יהא [מוסף וא"ל יהא] תמיד הא ליתא דהניחא למאן דמפרש התם נתקלקלו בשיר שלא אמרו שירה של קודש אלא של חול אלא למאן דמפרש התם דלא אמרו שיר כלל מאי קילקול איכא הלא אותו לא הי' תמיד אלא מוסף ואחר כן הקריבו התמיד וכי תימא נתקלקלו שלא אמרו שיר במוסף, לא היא דמוכח התם דקילקול השיר הי' משל תמיד, ותירץ ר' דודאי קילקול קרבן לא הי' שהיו יכולין להקריב מוסף אחר תמיד כי היכי דאשכחן לקמן [דף נ"ט ע"א] מחוסר כיפורים בערב הפסח (נאכל) [טובל] ואוכל פסחו לערב משום דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה וכדאשכחן בגיטין פרק השולח [דף ל"ח ע"ב] דאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה ופריך מעשה בר' אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושיחרר עבדו והשלימו לעשרה ומשני מצוה דרבים שאני, וכן מוכח בהדיא פרק התכלת [דף מ"ט ע"ב] דתמידין אין מעכבין את המוספין כו' דמוקי לה דאית לי' וליקדם והעולה עולה ראשונה למצוה וה"פ תמיד של שחר אם לא נקרב אין מעכב את המוספין אם קדם ושחט את המוסף ומוספין אם לא קרבין אין מעכבין תמיד של בין הערבים וקרבין אחריו, מ"ר.
[פסחים נ"ח ע"ב] עולה ראשונה. כפי' (הקומץ) [הקונטרס] אתי שפיר אותה שנאמרה תחלה בפרשה שהיא חשובה כדאמרי' (בחולק) [בחולין דף צ"א ע"א] הירך המיומנת שבירך, ויש מפרשים ראשונה שהקריבו ישראל במדבר תחלה, ולא נהירא דאיכא למאן דאמר [חגיגה דף ו' ע"א] לא עולת התמיד הואי, ויש מפרשים ראשונה שהקריבו דאמר (בזבחים) [במנחות דף מ"ט ע"א] אין מחנכין את המזבח [העולה] אלא (בעולת התמיד) [בתמיד של שחר], מ"ר.
<h2>דף ל:</h2>
[פסחים נ"ח ע"ב] העולה עולה ראשונה. תימה והא בזבחים פ' כל התדיר [דף פ"ט ע"א] מפקינן לה מקרא אחרינא דתנן כל התדיר מחבירו קודם את חבירו התמידים קודמין למוספין כו' שנאמר [במדבר כ"ח] מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד, וכי תימא דהתם שלא יקדמו מוספין לתמידים והכא אצטריכא לנדרים ונדבות וצריכי במוספין שמא חמירי שהם קרבן ציבור אי נמי נדרים ונדבות חמורים שרגילין ומצוין יותר אי נמי מוספין שהן חובת היום מסתמא סדרא קבוע שהתמיד הוא תחלה שהוא תדיר ואחריו מוספין אבל נדרים ונדבות אין להם סדר וזמן קבוע כלל לא שנא לפני התמיד ולא שנא אחריו והאי קרא דהכא הוי מוקמי' לי' לנדרים ונדבות דוקא ולא למוספין אי נמי למוספין דוקא מטעם דפרי' (אי לאו) [אבל קשה דהא] ההוא קרא דהכא לענין מוספין [מייתי לה] בפ' התכלת [דף מ"ט ע"א] דתנן התמידין אין מעכבין המוספין וקאמר היכי דמי אילימא דאית לי' וליקדם והתניא מניין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר שנאמר וערך עלי' העולה כו', ועוד בסוף הגוזל קמא [דף קי"א ע"א] דדריש מדכתיב מלבד איל הכפורים (מכסף) [מכלל] דכסף ברישא ופריך אלא מעתה מלבד עולת הבקר מכלל דמוספין ברישא ו[ה]תניא מניין שלא יהא דבר כו' ואמר רבא העולה עולה ראשונה הוה לי' למפרך ממתניתין דכל התדיר דאדרבה דריש מדכתיב מלבד עולת הבקר מכלל דתמידין קודמין דהוה פריך דעדיפא טפי וליכא למימר נמי דאצטריך קרא דזבחים (דציבור) [לציבור] שאין להם תמידין ומוספין אלא כדי אחד מהם דהא משמע בזבחים דלאו בהכי מיירי אלא כגון שיש לו שתיהן ואתא קרא שיקדים תמיד דקתני התם דם חטאת קודם לדם עולה משמע דבענין זה מיירי וליכא (למתני) [למימר] נמי דהאי למצוה והאי לעכב (דאמר) [דהא אמר] התם בהתכלת [דף מ"ט ע"ב] דלמצוה בעלמא קאי, ודוחק הוא לומר למה שהמקשה הי' סבור דהא דרבא אצטריך לעכב ולכך הביאה דא"כ כי משני למצוה בעלמא הוה לי' לפרושי דצריכא הך דכל התדיר כיון שמכח זה הי' מקשה, ונראה לתרץ דקרא דרבא (להקדמה) [להקדמת] הקטרה דבהקטרה כתיב וערך עליה העולה וקרא דכל התדיר להקדמת שחיטה דתעשו את אלה בעשיית (ידם) [הדם] [כתיב] והשתא ניחא דאייתי דרבא בפ' התכלת [שם] למימרא דאפילו בהקטרה דלא תנן בכל התדיר תמיד של שחר קודם אי נמי משום דלשון שלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכובא אייתי' טפי מן המשנה ובכך יתיישב נמי תירוץ שלפני זה, מ"ר. עוד תימה לר' דאמרי' בריש מסכת עירובין [דף ב' ע"א] שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר [ויקרא ג'] ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהן פתוחין ולא בזמן שהן נעולין והשתא מאי איריא משום דקודם פתיחת דלתות ההיכל תיפוק לי' משום דהוי קודם תמיד השחר דפסול הוא התמיד כיון שלא נפתחו דלתות ההיכל וכי תימא דדוקא שלמים מפסלי בנעילת דלתות אבל תמיד לא דקרא בשלמים כתיב, הא לא מצית למימר דהא תנן במס' תמיד [פ"ג] לא הי' שוחט את התמיד עד שישמע [קול] שער הגדול שנפתח וכן יש להקשות בפ' אמר להם הממונה [דף כ"ט ע"א] דתניא לא זו בלבד אמרו אלא אפי' עולת העוף שנמלקה ומנחה שנקמצה תצא לבית השריפה פי' משום לילה והשתא תיפוק לי' משום דהוי קודם לתמיד של שחר, ותירץ ר' דאיצטריך קרא לאפסולי משום שחיטה דאי משום קודם התמיד לא מפסל אלא בהקטרה כדמוכח כולה שמעתין, ועוד י"ל דאצטריך [לפסול] משום דנשחט (לי') לפני התמיד לא מפסל בהכי אפילו הוקטר דאינו אלא למצוה בעלמא כדאיתא בפ' התכלת, ומיהו קשה בההיא דאמר [להם הממונה] תיפוק לי' משום דהוי קודם פתיחת דלתות, וי"ל דבעוף ומנחה לא חיישינן דלא כתיב בהו פתח אהל מועד, וא"ת אי(ת) לית בי' אלא מצוה בעלמא א"כ נמי עלי' השלם כל הקרבנות כולם הוי נמי למצוה ולקמן בפ' אלו דברים [דף ע"ג ע"ב] אמר שחטו ונודע שמשכו בעלים או שמתו או שנטמאו בחול ישרף מיד, ואי אמרת לא בעי עקירה פסולא מחמת מאי הוי ששחטו אחר תמיד של בין הערבים פסולו מחמת דבר אחר הוא (בעינן וטעון) [בעי עיבור] צורה הרי משמע דמפסיל בהכי דבעי שריפה, ונראה לר' דודאי אם הקריבו הקרבן כשר ומיהו מצוה הוא שיקריבו לכתחלה ועל כן נשרף הוא לקמן שהרי אין יכול להקריבו משום מצוה, וא"ת אכתי אמאי ישרף יעלה אותה (מלין) [וילין] אותה בראשו של מזבח, י"ל דאתיא כמ"ד לינה פוסלת בראשו של מזבח דפלוגתא היא בזבחים פרק המזבח מקדש [דף פ"ז ע"ב], וא"ת אכתי יהא ניתר הבשר על ידי זריקת הדם בלא הקטרת אימורין [כמו] בנטמאו איברים או שאבדו דיכול לזרוק את הדם אחר התמיד כדמוכח בסמוך [דף נ"ט ע"א], דקאמר הכא בחטאת העוף עסקי' שאין למזבח אלא דמה, ואומר ר' דאין זריקת הדם מתרת את הבשר אלא כשהוא ראוי שעה אחת להקטרת אימורין אבל הכא שמעולם לא נראו להקטרה אין הזריקה מתרת, ועוד י"ל (דלרבנן) [דמדרבנן] אסור לזרוק אחר התמיד גזירה אטו שחיטה, ועוד הקשה ריב"א ביומא דקתני בהדיא בתוספתא דמכילתין [פ"ד] כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעכבן אחר תמיד של בין הערבים פסולין שאין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת ואין לך מתעכב אחר [תמיד] של בין הערבים אלא קטורת ופסח כו' ולפי מה דאמר[ן] [ד]מדרבנן פסול ניחא דקודם התמיד של שחר נמי פסולין וראי' לדבר [עוד] דהוי פסולין מדרבנן דקאמר ר' שמעון במתני' [לקמן ס"ג ע"א] ושאר כל הזבחים ששחטן בזמן שחיטת הפסח על חמץ פטור ומפרש טעמא בגמרא דבזמן דמחייב אזבח לא מיחייב אזבחים ואי איכא פסולא דאורייתא אחר תמיד של בין הערבים מה ר' שמעון צריך לטעם זה מאותו טעם שפוטר בשוחט פסח במועד לשמו יפטור גם כאן ומיהו אם כשנשחטו קודם תמיד של שחר הי' נפסל מחמת שאסור לזרוק את הדם מדרבנן הוה ניחא אבל משמע מתוך לשון התוספתא דמפסיל אפי' זרק את הדם בדיעבד ועשה כל מצותו דקתני שהקריבו קודם לתמיד של שחר ולא קתני ששחטן, מ"ר. עוד מקשה ר' דאמר בראש השנה [דף ל' ע"ב] פעם אחת נשתהו העדים מלבא ונתקלקלו הלוים בשיר אמאי לא מסיק נמי קילקול דמוספין שלא קרבו כל עיקר שהרי בשעת השיר קרבו כבר איברי התמיד [דהא] בשעת הנסכים של תמיד הי' שיר וא"כ שוב [לא] קרבו המוספין וכי תימא דמקרבן לא הי' קילקול שיכול להתנות אם הוא ראש חודש יהא [מוסף וא"ל יהא] תמיד הא ליתא דהניחא למאן דמפרש התם נתקלקלו בשיר שלא אמרו שירה של קודש אלא של חול אלא למאן דמפרש התם דלא אמרו שיר כלל מאי קילקול איכא הלא אותו לא הי' תמיד אלא מוסף ואחר כן הקריבו התמיד וכי תימא נתקלקלו שלא אמרו שיר במוסף, לא היא דמוכח התם דקילקול השיר הי' משל תמיד, ותירץ ר' דודאי קילקול קרבן לא הי' שהיו יכולין להקריב מוסף אחר תמיד כי היכי דאשכחן לקמן [דף נ"ט ע"א] מחוסר כיפורים בערב הפסח (נאכל) [טובל] ואוכל פסחו לערב משום דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה וכדאשכחן בגיטין פרק השולח [דף ל"ח ע"ב] דאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה ופריך מעשה בר' אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושיחרר עבדו והשלימו לעשרה ומשני מצוה דרבים שאני, וכן מוכח בהדיא פרק התכלת [דף מ"ט ע"ב] דתמידין אין מעכבין את המוספין כו' דמוקי לה דאית לי' וליקדם והעולה עולה ראשונה למצוה וה"פ תמיד של שחר אם לא נקרב אין מעכב את המוספין אם קדם ושחט את המוסף ומוספין אם לא קרבין אין מעכבין תמיד של בין הערבים וקרבין אחריו, מ"ר.
<h2>דף לב.</h2>
[פסחים צ"ד ע"א] כל הישוב כולו תחת כוכב אחד עומד. וא"ת והא אמרינן כל העולם כולו שליש ימים שליש מדבריות שליש יישוב ולדברי ר' נתן לא הי' להיות ברקיע אלא שלשה כוכבים, והי' אומר ר' דהא דאמרינן [במדרש כאן] שליש ימים היינו בשאר ימים אבל ים אוקיינוס אין לו שיעור כדאמר במדרש דשלשים ושתים מדות מה שאמרנו שליש ימים זהו ימים אבל ים אוקיינוס אין לו שיעור ומי שבראו יודע מדתו, והשתא מצי למימר דכנגדו עומדים כל הכוכבים, מיהו קשה לר' מהא דאמר לקמן מן הארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה וזו היא המדה שמקצה השמים ועד קצה השמים כדמוכח בפ' אין דורשין [דף י"ב ע"א] ובשלהי אחד דיני ממונות [דף ל"ח ע"ב] ובשלהי מסכת תמיד [דף ל"ב ע"א] דממזרח למערב כמו מן השמים לארץ ואי(ן) כל היישוב תחת כוכב אחד עומד הוה לי' חלל הכיפה מהלך יותר מאלפים שנה שהרי אין מספר לכוכבים שברקיע, גי', מ"ר, וההיא דר' נתן פליגא נמי לההיא דכל היישוב בין עגלה לעקרב הוא יושב שהרי כמה כוכבים יש ביניהם וגם חשבון דה' מאות שנה אינו מכוון לחשבון דכוש אחד מששים בעולם, ודוק ותשכח.
<h2>דף לג.</h2>
[פסחים פ"ב ע"א] היה מעמיד את הטמאים בשער מזרח. אפי' בטומאת קריין מיירי, וא"ת והאיך מותר ליכנס במחנה לווי' והלא אף טבול יום אסור כדאמרי' בפ"ק דיבמות [דף ז' ע"ב] ובכמה דוכתי טבול יום אינו נכנס למחנה לווי', ואומר ר' דיש מקומות שלא נתקדשו על כרחין שהרי בלשכת בית המוקד היו טבולי יום מותרין לכנס כדמוכח במסכת תמיד [פ"א] דקתני התם אירע קרי באחד מהם הי' הולך לבית הטבילה במסיבה ההולכת תחת הבירה, פי' שבעל קרי משולח חוץ לשני מחנות וחזר(ו) לו עם אחיו הכהנים עד שהיו השערים נפתחים ובלשכת בית המוקד מיירי התם ולא נתקדשה מחנה לוי' לענין טבול יום אלא [מ]עזרת נשים [ולפנים] בלבד, ואמר לי ר' דהכי מוכח בהדיא במס' כלים [פ"א מ"ח] דקתני התם עזרת נשים מקודשת ממנה שאין טבולי יום נכנסין לשם, ועוד אומר ר' שער המזרח דהכא היינו שער המזרח דעזרת נשים (דבשעת) [דבשער] המזרח דעזרת ישראל לא היו יכולין לכנס שזהו לפנים מעזרת נשים הרבה שהרי לרוח אחת מזרחי של עזרת ישראל היתה עזרת נשים כדמוכח בפ"ק דיומא [דף ט"ז ע"א] בההיא סוגיא כל הכתלים שהיו שם היו גבוהים חוץ מכותל מזרח, והואיל [שלא] (ש)היו יכולין ליכנס (בעזרה) [בעזרת] נשים היאך היו יכולין ליכנס בשער מזרח של עזרת ישראל שהיא לפנים הימנה חמש עשרה מעלות כדאיתא התם ט"ו מעלות היורדים מעזרת ישראל לעזרת נשים ועוד דשער המזרח בעזרת ישראל היינו שער ניקנור כדאיתא בסוף פ"ב דמסכת מדות דקתני התם שבמזרח שער ניקנור ולשם אין טבול יום [נכנס] כדמוכח בהדיא בההיא דיבמות [דף ו' ע"ב] אע"פ שאין טבול יום (אחד) [אחר] נכנס זה נכנס ובמצורע מיירי התם שהי' מכניס ידיו לבהונות בשער נקנור כדאיתא בכמה דוכתי וקאמר שאין טבול יום אחר נכנס אלא ודאי האי שער המזרח דהכא דעזרת נשים קאמר, מ"ר.
